גשם ולחות בחוץ. סופסןף החום איננו.
עכשיו יכול אני לרוץ, ולהנות ממנו.
זוכר אני , בילדותי, איך רצתי סטאם בגשם.
האושר עז מלאה אותי - שמי עופרת על רחובות של משי.
אויר טהור ניקה אותי מעצב ומפחד.
לשבת תחת איזה עץ , ומחשבות בנחת.
זורמות זורמות המחשבות, בלי רסן ובלי העץ.
יקום פותח לי סודות, גם את עצמי לדעת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה